הכרעת דין בתיק ת"פ 25361-10-12

לפי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ), אני מודיעה כי החלטתי לקבל את טענת הנאשם שאין עליו להשיב לאשמה, ולזכותו מהעבירות שיוחסו לו.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחסו לו עבירות של איומים- עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- החוק) וכליאת שווא- עבירה לפי סעיף 377 רישא לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 15.10.12, בסמוך לשעה 23:30, בבית בו מתגורר הנאשם עם אמו (להלן- המתלוננת), הנאשם הוציא סכין ממגירה במטבח ובעודו אוחז בסכין, איים על המתלוננת באמרו "אני אחתוך את עצמי, יהיה לי אישור מחלה לעבודה", וכששאלה אותו המתלוננת איך יראו שהוא ניסה לחתוך את עצמו, השיב כי יחתוך לעצמו את הורידים.

לאחר שהמתלוננת אמרה לנאשם כי היא לא תזמין לו אמבולנס, איים עליה שוב הנאשם, בכך שאמר לה "בטח שלא תזמיני אמבולנס, כי לפני זה אני אחתוך אותך".

עוד נטען, כי בבוקר יום 16.10.12, עת הודיעה המתלוננת לנאשם כי התקשרו אליה מתחנת המשטרה בנוגע לצו הרחקה שהוציאה נגדו, אמר הנאשם למתלוננת כי היא לא תתקשר יותר, לקח ממנה את מכשיר הטלפון הנייד והכניסו לכיסו.

מיד ובסמוך לכך, כלא הנאשם את המתלוננת בבית, בכך שהניח הנאשם כסא מול דלת היציאה והתיישב עליו בכוונה למנוע את יציאתה של המתלוננת מהבית.

על פי הנטען, הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, בהיותו בגילופין.

הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום, טען כי היה שיכור וכי מאחר והיה מצוי בתקופה קשה בחייו, שקל להתאבד.

עוד טען, כי הוא כלל לא נחקר בחשד לעבירה של כליאת שווא, או בנוגע לעובדות המבססות אותה, ועל כן, טען הסנגור כי קמה לנאשם הגנה מן הצדק באשר לעבירה זו.

לאחר שמיעת עדי התביעה- המתלוננת, השוטר זאב קרפ שהגיע למקום ועיכב את הנאשם (להלן- זאב), ושוטרת השח"מ דרינה דליארוב (להלן- דרינה), שהגיעה למקום עם זאב ותרגמה את מהלך הדברים, טען הסנגור כי "אין להשיב לאשמה" וביקש את זיכויו של הנאשם.

הראיות שהובאו בפניי

אציין, כי עדותה של המתלוננת בפניי לא היתה בהירה וברורה, למרות שהעידה בסיוע מתורגמנית לשפה הרוסית, וגם ב"כ המאשימה מסרה בתחילת העדות כי התקשתה לתקשר עמה, והמתורגמנית הסבירה כי היא לא משיבה לשאלות שהיא נשאלת.

המתלוננת העידה כי הנאשם מתגורר עמה בבית, וכי כשהוא נכנס לדיכאון, הוא שותה כמויות גדולות של שתיה אלכוהולית ומאבד שליטה על מעשיו.

לגבי האירועים עליהם העידה המתלוננת, קשה היה להבין מתי אירעו ומה אירע בהם, ויצוין כי המתלוננת כלל לא העידה על כליאתה בדירה, או על אירוע איומים בערב שקדם לתלונתה במשטרה.

לדבריה, הנאשם הגיע לבית בערב כשהוא כבר תחת השפעת אלכוהול. למחרת בבוקר, העיר אותה, כשהוא מסודר ולבוש בבגדים נקיים, שאל אותה מי עשה את צרכיו באמצע הסלון, תוך שהראה לה את הצרכים, אמר דברים לא ברורים לגבי כך ושוב לקח בקבוק אלכוהול.

לדברי המתלוננת, היא החליטה ללכת למשטרה, וביקשה מהחוקר עזרה כדי שהנאשם יקבל טיפול גם בכפיה, והוא הפנה אותה לבית המשפט והסביר שרק שופט יכול לשלוח אותו לטיפול.

לטענתה, לפני שהיא הלכה למשטרה או הזמינה את המשטרה, הנאשם פתח את המגירה בשולחן המטבח, לקח סכין ואמר "הכל נמאס לי ואני פותח עכשיו את הורידים לעצמי", היא השיבה לו שהיא לא תזמין אמבולנס, ואז הוא החזיר את הסכין למגירה, התיישב על המיטה ונרדם.

עוד טענה המתלוננת, כי ביום בו קיבלה את המכתב מהחוקר, הנאשם חזר הביתה שתוי, דפק בדלת בצורה מפחידה, כפי שהוא נוהג לעשות כשהוא שתוי, היא פחדה לפתוח את הדלת והזמינה משטרה.

לדבריה, היא התקשרה למשטרה באמצעות הטלפון הנייד מהמסדרון, לאחר שהנאשם נרדם.